לפני שנתיים, אחות נשאה עדות כי היא עברה תקופה קשה מאוד במשפחתה. היא התפללה בחריצות, אך נראה היה שאלוהים לא הקשיב. היא שאלה את ה' למה הוא לא שומע ועונה לה, וה' הגיב בשאלה מדוע היא לא הודתה לו על כל מה שעשה עבורה ועבור משפחתה. היא הבינה שהיא כל כך אכולה מהבעיות והצרות, שהיא שכחה להודות לאל על הברכות שנתן. זו הייתה נקודת מפנה בחייה ומפתח לאלוהים שיעזור למשפחתה במאבקיהם.
אני מודה היום לאלוהים על כוחן של עדויות וחוויות שקוראות לנו לזכור מה חשוב. העדות הזו נגעה בחיי ופתחה את מוחי לנסות להבין את המושג החשוב הזה. אני רוצה לחלוק את התזכורת הזו בעת צרה, כדי שנוכל כעם ה' תמיד למהר לזכור את טובת אלוהינו, במיוחד בעתות משבר וצרה.
השליח פאולוס עבר כל כך הרבה קשיים, ובכל זאת המסר שלו לכנסייה היה תמיד זהה. הפסוקים הבאים מפיליפאים 4:4-13 לוכדים את השקפתו של משרת אלוהים במהלך משפט דומה שרבים מאיתנו מתמודדים איתו היום. פול היה במעצר בית ברומא וחיכה לקהל עם נירון שיעלה לו בחייו. חירותו להסתובב והאחווה כרצונו נלקחה והוא היה כפוף לתנאים שלא הייתה לו שליטה עליהם. אלוהים השתמש בו כדי לכתוב את הפסוקים האלה לכולנו בחוכמה שהיא נצחית ואמיתית מההתחלה. " שמחו בה' תמיד: ושוב אני אומר, שמחו. תנו למידתכם להיות ידועה לכל בני האדם. ה' בהישג יד." (פיליפים ד':4-5)
המסר הזה לנו בזמננו הוא לשמוח באלוהים ולהוות דוגמה בעולם המתינות, כלומר תגובה הולמת לנוצרי היא להיות מתון, עדין וסבלני. הוא מסכם את הסיבה שאנו יכולים לעשות את הדברים האלה כאשר הוא אומר, "ה' בהישג יד." אלוהים קרוב במקום ובזמן. זו הסיבה שאנחנו תמיד יכולים לשמוח, כי לא משנה מה קורה או איזה ניסיון אנו עומדים בפנינו, אפילו במצבי חיים או מוות, ה' קרוב אלינו.
החיים לימדו אותי, אם איננו מוצאים דרך לשמוח באדון, לעתים קרובות אנו מתלוננים וחסרים שביעות רצון במשיח. זו התגובה האנושית לחיים. אנו רואים דוגמה זו אצל בני ישראל במסעם משעבוד במצרים לארץ ישראל המובטחת. אלוהים עשה ניסים אדירים של הצלה, הגנה ודאגה לצרכיהם היומיומיים. הוא היה כל הזמן בעיניהם וסיפק ענן ביום כדי להגן עליהם מפני השמש המדברית והיה עמוד אש בלילה כדי לתת להם בטחון להגנתו. אבל אחרי כל מה שהוא עשה, חלקם עדיין התלוננו על כל אי נוחות וניסיון שה' נתן להם כדי לחזק ולהכין אותם לאתגר הבא שהוא ידע שיתמודדו איתו.
פאולוס מזכיר לנו את הדוגמה הזו ואת חובתנו היום ב-1 לקורינתיים 10:10-11. " וְלֹא תִתְלַמְלוּ כַּאֲשֶׁר גַּם מְלַמְלוּ מֵהֶם וְנִשְׁמְדוּ מִן הַמַּחֲרִיף. ועתה קרו להם כל הדברים הללו למדגמים, והם נכתבו לתחזתנו, שעליהם הגיעו קצוות העולם ."
אלוהים מנצל כל הזדמנות לעזור לנו לצמוח בו וקורא לנו לפקוח את עינינו לראות מה הוא עושה בחיינו למטרותיו. כאשר אנו רואים אותו פועל בחיינו, נשמח כי הוא קרוב, והתוכנית שלו תעזור לנו לצמוח באמונה ובאמון בו.
כִּי הָאֱלֹהִים הוּא שֶׁעוֹשֵׂה בָּכֶם לִרְצוֹן וּלְעוֹשֶׂה לְנַפְצוֹ. עשו הכל בלי מלמול ומחלוקת: למען תהיו תמים ובלתי מזיקים, בני אלוהים, בלי תוכחה, בתוך גוי עקום ומעוות, אשר אתם מאירים בתוכו כאורות בעולם; מחזיק את דבר החיים; למען אשמח ביום המשיח, שלא רצתי לשווא ולא עמלתי לשווא (פיליפים ב':13-16).
אלוהים פועל בחיינו. אין שום דבר שאנו נאבקים בו שהוא לשווא, אבל הכל מועיל כדי ללמוד לעשות את רצונו והנאתו. אז היום, הבה נהיה דוגמה בעולם הזה למשפחות, חברים וקהילות שלנו שאנו משרתים אלוהים חי שנמצא איתנו עכשיו במצב הנוכחי ויש לנו סיבה לשמוח בו! " תיזהר לחינם; אֲבָל בְּכָל דָּבָר תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וּבְהוֹדָה יִהְיוּ בְקשותיכם לה'. ושלום אלוהים, העולה על כל בינה, ישמר את לבבותיכם ואת מחשבותיכם באמצעות המשיח ישוע" (פיליפים ד':6-7).
המסר של אלוהים אלינו הוא לא להיות מודאגים מכלום אלא לקחת אליו הכל בתפילה ולחפש אותו בהודיה. הודיה גורמת לנו להרים את עינינו ולראות מה אלוהינו הגדול עשה עבורנו בעבר. זה קורא לנו לראות ולהכיר שאלוהים איתנו. אני מאמין שההודיה קוראת לנו לאמונה, מכיוון שאנו רואים מה אלוהים כבר עשה וההודיה הופכת למתכון לביטחון ללא דאגות.
בשנת 2011 היה למשפחתי אירוע שחיזק את התפיסה הזו באמצעות ניסיון ואפשר לי לראות בבירור את האמת הזו. ב-3 ביוני קיבלנו טלפון שאחי אד עבר התקף לב ונפטר. המשפחה שלנו תמיד הייתה קרובה, ואני עדיין זוכר את הרגש שחשתי בחדשות ההן. על אחותי טריש ועלי הייתה האחריות לחלוק את החדשות הנוראיות האלה עם שאר המשפחה שלנו. התחנה הראשונה שלנו הייתה לחלוק את החדשות הכבדות האלה עם אמא, אבא ואחות שלנו ואז היו לנו טלפונים לילדיו. הלכנו לבית הורינו ובעזרת אלוהים הצלחתי לשמור את זה ביחד מבחוץ, כשסיפרתי להם את החדשות. העולם שלנו השתנה לנצח, ולבי נשבר.
באותו רגע התחילה אחותי טריש להודות לאלוהים על סוף השבוע הנפלא שבילינו זה עתה עם כל המשפחה שלנו ולכל אחד היו רגעים יקרים עם אחי. כאשר המשפחה שלנו החלה להודות לאל על הזמן שנתן לנו עם אחי, עיניי נפתחו לברכת אלוהים עבור המשפחה שלנו. יכולתי לראות שהוא ניסה להכין אותנו למה שהוא ידע שיגיע. הניסיון שלי עם אחי היה רגע מיוחד שלעולם לא אשכח כשהוא אמר לי את מילותיו האחרונות בחיים האלה, "זכור שאני אוהב אותך". רגע זה של הודיה הביא לעינינו את אהבת אלוהים אלינו וחשף את תוכניתו לנחם אותנו במהלך הניסיון. זה הביא לנו שלווה בידיעה שאלוהים שלנו איתנו לאורך כל הדרך, בדיוק שם בתוכנו, למרות שלא היה קל לעבור את זה.
בזמן שהתאבלנו על אובדן יקירנו, שמחנו באלוהינו הנפלא המנחם אותנו בצערנו. זה השפיע אפילו על התפילות שלנו ופנינו לאלוהים בגישה של קבלה של רצונו, בידיעה שהוא יראה אותנו דרך כל מה שיבוא בחיים. ברגעים הקשים שבאו בעקבות משפחתנו במשך חודשים, ה' ניחם אותנו, ואני משבח אותו ושמחה בנאמנותו להבטחותיו.
חג ההודיה מזכיר לנו, "ה' בהישג יד", ובביטחון זה אנו מרימים את תפילותינו לאל שאנו יודעים שיכול לעשות הכל, ולבנו מבורך בשלום ובאומץ.
לבסוף, אחים, כל מה שהם אמת, כל מה שהם ישרים, כל הדברים שהם צודקים, כל הדברים שהם טהורים, כל הדברים הנחמדים אשר יהיו, כל הדברים שיהיו טובים; אם יש סגולה כלשהי, ואם יש שבח, תחשוב על הדברים האלה. את הדברים האלה, אשר למדתם, וקיבלתם, ושמעתם וראיתם בי, עשו: ואלוהי השלום יהיה עמכם (פיליפים ד:8-9).
בזמנים קשים, עלינו לזכור גם ששלום אלוהים חייב להישמר על ידי מחשבותינו. למרות שזה עשוי להיות חשוב להתעדכן במה שקורה סביבנו, יותר מדי חדשות רעות עלולות להרגיע את רוחנו ולהעלות שוב חרדה. האדון מזכיר לנו שעלינו לבחור לחשוב על דברים טובים, מרוממים וראויים לשבח. מעולם לא נקראנו לחיות בשכל השלילי שמחליש את אמונתנו, אלא תמיד לשמור את השקפת אלוהינו ויכולותיו במוחנו. המטרה שלנו צריכה להיות לרומם אחרים על ידי השיחות והגישה שלנו של שמחה ואומץ.
לא שאני מדבר על מחסור: כי למדתי, בכל מצב שאני נמצא, בזה להסתפק. אני יודע גם להתבזות וגם להרבות: בכל מקום ובכל דבר אני מורה גם לשבע וגם להיות רעב, גם להרבות וגם לסבול. אני יכול לעשות את כל הדברים באמצעות המשיח המחזק אותי (פיליפים ד':11-13).
האדון מזכיר לנו את הצורך למצוא שביעות רצון בכל מצב בו אנו נמצאים, בידיעה שהמשיח יחזק אותנו להגשים את רצונו. אני מאמין שהדרך היחידה למצוא שביעות רצון היא באמצעות רוח אלוהים הפועלת בחיינו ובחסדו של אלוהים משנה את לבנו. פול דיבר על מה צריך להיות מוקד הסיפוק:
אבל יראת שמים עם שביעות רצון היא רווח גדול. כי לא הבאנו שום דבר לעולם הזה, ובטוח שאנחנו לא יכולים להוציא כלום. ויש לנו אוכל ולבוש הבה נסתפק בזה... טען את העשירים בעולם הזה, שלא יהיו גבוהים בדעתם, ולא יבטחו בעושר חסר וודאות, אלא באל החי, שנותן לנו בשפע את כל הדברים ליהנות; שיעשו טוב, שיהיו עשירים במעשים טובים, מוכנים להפיץ, מוכנים לתקשר; מרכיבים לעצמם בסיס טוב מפני המועד הבא, כדי שיוכלו להחזיק בחיי נצח (טימותיוס א' ו':6-8, 17-19).
נוצרים בכל מצב מצווים למצוא שביעות רצון ולבטוח באלוהים שנותן לנו בעושר את כל הדברים ליהנות. יראת שמים היא המטרה ואיתה באה שביעות רצון בה' שהבטיח לטפל בנו. ברצוני לסיים בשלושה פסוקים מאותו פרק, טימותיאוס א' ו':14-16, המרוממים את אלוהינו ולמי אנו חייבים את כל מה שיש לנו, הכולל את רווחתנו הרוחנית.
שתשמור מצוה זו ללא כתמים, ללא תוכחה, עד הופעתו של אדוננו ישוע המשיח: אשר יראה בעתו, מי הוא המבורך והיחיד, מלך המלכים, ואדון האדונים; שרק יש לו אלמוות, שוכן באור אשר איש אינו יכול להתקרב אליו; אשר איש לא ראה ולא יכול לראות: לו כבוד וכוח עדי. אָמֵן.
